ראיון עם דב לאוטמן פורסם בעיתון לגלובס לקראת כנס שעסק בחינוך – 27.08.2012

שוויון ההזדמנויות בחינוך הוא צוו השעה.
מדינה שמקדשת את הביטחון ולא מקדשת לפחו באותה המידה את החינוך, פוגעת בצדקת קיומה.
ללא מערכת חינוך איכותית ניאלץ להמשיך להידרדר ונאבד מקומנו כמדינה מובילה בתחום הכלכלה.

היום צעדו שורה ארוכה של תלמידים חזרה לבתי הספר. הם היו נרגשים, הם חששו ממפגש עם חברים חדשים, עם מורים שלא פגשו אף פעם ועם חומרים לימודיים מתקדמים.אבל חלק מהם אינו יודע שכבר נגזר שינם. רק אם יתרחש נס, הם יוכלו להשתלב באקדמיה, לרכוש מקצוע מתאים למאה ה-21 ולחיות חיים של רווחה ועצמאות.

מדוע?
מפני שמערכת החינוך הישראלית מובילה בעולם בפערים בין עשירים לבין לעניים. מפני שמערכת החינו ך בישראל היא לא מערכת ממלכתית – המדינה לא מנהלת אותה והמדינה מאפשרת לילדים משכבות מוחלשות להשלים את הפערים ולהגיע להישגים הראויים להם.

יעוד לאומי ראשון במעלה

בשבוע שעבר משנתפרסמה רשימת אחוז הזכאים לבגרות, חזינו בפערים הגדולים שבין ילדים המתגוררים בישובים בפריפריה.
זו רק דוגמה אחת להפליה הקשה שמתרחשת בין כתליה של מערכת החינוך.
קידום שוויון וההזדמנות השווה לכל ילד – הם תנאי הכרחי לעתידה של מדינת ישראל. על ראש הממשלה, שר החינוך ושר האוצר לראות בצמצום פערים במערכת החינוך יעד לאומי ראשון במעלה.
עליהם להבין, שאם לא יעשו כן הם מסכנים את עתידה של ישראל.
הם יודעים את הדרך, מפני שהיא מקובלת במדינות רבות בעולם: קוראים לכך "תקצוב דיפרנציאלי".פשוט , קל ובהיר.

מי שאין לו מקבל יותר. אבל כשמערכת החינוך מסרב לראות בשוויון את האתגר הגדול שלה, היא מתרסקת. וכך מערכת החינוך בישראל הפכה להיות מדירה, מפלה, העוסקת כל הזמן בלימוד לבחינות, למבחני מיצ"ב, מבלי לדעת שריבוי המדידה והערכה לא הוביל אף מדינה לצמיחה בהישגים.

שוויון ההזדמנויות בלימודים הוא צוו השעה. הגדלת משאבי החינוך אינה הוצאה אלא השקעה.שצריך לומר בבירור: יש להגדיל את ההקצאה לחינוך גם על חשבון תקציב הביטחון. מדינה שמקדשת את הביטחון ולא מקדשת לפחות באוצה המידה את החינוך, פוגעת בצידוק לקיומה. כל בר דעת יודע שמערכת החינוך היא מערכת הביטחון האמיתית של ישראל!

המפתח לתשתית לאומית

על מערכת החינוך מוטלות מטלות נוספות. על ספו של משבר כלכלי עולמי, אין ספק שהתאמת הלמידה למאה ה-21 היא תנאי לרלוונטיות של בתי הספר. לא נוכל להמשיך ללמד את תוכניות הלימוד של האתמול, ולהתחמק מבנייתן של תכניות חדשות, המעודדות חשיבה ביקורתית, הבנה וחקר.למידה שמרכזה שינון מחזירה אותנו לאחור.

תלמידי ישראל באים מקהילות שונות ומגוונות. דווקא על רקע הגיוון התרבותי אנו חייבים לגבש תוכניות לימודי חיבה שתחייב את כלל תלמידי ישראל.זהו המפתח לתשתיתי לאומית, הנוגעת לגיבוש הבסיס המוסרי המשותף וגם לחיזוקה של כלכלת ישראל..

האתגרים הרבים לא ירפו את ידנו. כולנו נקראים להיאבק למען עתידו של החינוך בישראל. ללא מערכת חינוך איכותית נאלץ להמשיך להתדרדר ונאבד את מקומנו כמדינה מובילה בעולם התחום הכלכלי.

בנימה אישית כתעשיין המתמסר לחינוך, קשה לי להבין מדוע המנהיגות הפוליטית לא מבינה את מרכזיותו של החינוך. קשה לי לקבל את העובדה שילד לא יכול למצות את יכולותיו בגלל מדיניות שגויה.

בימים אלה אנו מציינים 70 שנה לרציחתו של המחנך הדגול יאנוש קורצ'ק. אולי כדאי שנחזור ונשנן את אחד ממסריו הבולטים:

" הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים וטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים"

דב לאוטמן היה תעשיין ואיש עסקים ישראלי. מייסד, בעלים ויו"ר של מפעלי הטקסטיל "דלתא גליל", נשיא התאחדות התעשיינים בשנים 1986–1993 וחתן פרס ישראל לשנת ה'תשס"ז בתחום מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
לאוטמן היה מהמקדמים הבולטים של רפורמות במערכת החינוך וממעודדי ועדת דוברת. לאוטמן היה חבר בוועד העמותה של תנועת חינוך ישראלי שפועלת להעמקת ערכי החינוך הממלכתי בישראל