או אם תרצו: איזה חינוך אנחנו רוצים לילדנו

קטעים מתוך כתבה שהתפרסמה בעיתון TheMarker   יולי 2013 –
מאת : ליאור דטל ודפנה מאור

חומר למחשבה

עד כיתה י"א אין מבחנים אישיים, הילדים מקבלים הפסקה של 15 דקות בכל שעה, בתי הספר מעוצבים כמקומות שכייף להיות בהם והאושר של הילד- ולא ציוניו- נמצאים במרכז.

ד"ר פאסי סאלברג, חוקר חינוך ויועץ ל-OECD, מספר

איך עשתה פינלנד את דרכה לצמרת החינוך הבינלאומי – חומר למחשבה.

חינוך על המפה – פינלנד

דר פאסי סאלגרמערכת החינוך הפינית היא מושא לקנאה ברחבי העולם, ומדינות רבות מנסות לחקות אותה. היא נחשבת לטובה ביותר באירופה ורבים רואים בה את מערכת החינוך הטובה בעולם. תלמידי פינלנד מובילים במבחני פיז"ה הבינלאומיים, והפערים בהישגי התלמידים הם מהנמוכים העולם המערבי.

בדיוק ההפך מישראל, שבה ההישגים נמוכים במיוחד, והפערים הם מהגבוהים בעולם המערבי.

נדמה שאין מדינות שרחוקות כל כך מישראל כמו פינלנד, שממוקמת בצפון הרחוק והקר, ומתאפיינת בשטחים נרחבים לא מיושבים, באנשים רגועים ובהירי מבט שאינם טרודים בסכסוכים אתניים ובטחונים נצחיים, באחדות ובסולידריות ובתרבות עתיקה ושומרת סדר.

במציאות , פינלנד וישראל דווקא קרובות בכמה דברים משמעותיים. פינלנד התקיימה במשך עשרות שנים תחת הענן הכבד של הטילים הגרעיניים של שכנתה, בריה"מ דאז. אוכלוסייתה 5.4 מיליון תושבים – אינה כה רחוקה מזו של ישראל. התמ"ג לנפש במונחי כח קניה הוא 36,000 $, בעוד שזה של ישראל 32,000 $.  גם בפינלנד יש תעשיית הי טק ואין משאבי טבע.

באופן פרדוקסאלי, אך הגיוני להפליא, במבט על החינוך בפינלנד מתוארת תמונה של מערכת מצטיינת – שדווקא ההישגים הלימודיים לא נמצאים בראש מעיניה.

בפינלנד מתקבלת מציאות בה בשנים המוקדמות בהתפתחותם של הילדים, מקיף אותם בית הספר בחוויה שהיא בראש וראשונה חווית ביטחון ורווחה, כדי לאפשר להם להתפנות ללמוד – בלי לדרוש מהם להשיג הישגים ובלי לצפות שיהפכו למכונות למידה.  בקצה העליון של חינוך החובה, בתיכון, מוכוונת מערכת החינוך להכין את התלמידים  לשוק העבודה או ללימודים גבוהים. החינוך המקצועי הו גלגל הצלה ל-30% מהתלמידים שבלעדיו לא היו ממשיכים ללמוד אחרי כיתה י'. בשנה האחרונה של החינוך המקצועי, זה שישראל הפנתה לו עורף, משלבים התלמידים כמעת באופן מלא. הרמה של החינוך המקצועי ועדכניותו בפינלנד גבוהה בהרבה משהיו  לפני 30 שנה.

 סיפור הצלחה שמתחיל במשבר

ראשיתו של סיפור ההצלחה של החינוך הפיני במשבר. בבסיסו, עוצב מבנה בית הספר בראשית שנות ה-70. רצינו שכל בתי הספר היסודיים יהיו אחידים ברמתם, והממשלה לא אפשרה הקמה של בתי ספר פרטיים, המערכת לא אפשרה מיון תלמידים.

הבסיס שנוצק בשנות ה-70 היה התחלה טובה, את מה שהביא למפנה היה משבר כלכלי בתחילת שנות ה-90. המערכת הייתה קרובה לפשיטת רגל, בוצעו כמה צעדים קיצוניים במיוחד במגזר הציבורי, שכללה גם שינויים וקיצוצים מהותיים במערכת החינוך, מה שנחשב לאחת מהבשורות הקשות . עבור פינלנד הכורח הזה הפך להזדמנות – שהולידה הצלחה.

הקיצוץ הוליד מתן עצמאות לבתי ספר ולרשויות המקומיות. בתי ספר הפכו לאוטונומיים , לא רק בניהול הכסף אלא גם בארגון העבודה ובתוכנית הלימודים.

אז כל גאוות החינוך בפינלנד נובעת מצרוף מקרים ואילוצים תקציביים?

"היישום לא היה קל, היתה התנגדות בציבור, הרבה אנשים טענו שזו אליה להאמין שכל הילדים יכולים ללמוד בארותו האופן" ההתנגדות דעכה ברגע אחד, סבו התברר לציבור הפיני עד כמה מערכת החינוך שלהם מובילה בעולם" בדצמבר 2001 הגיעו התוצאות הראשונות של מבחני פיז"ה

מאז כבר אין ביקורת".

בדיוק באותה השנה נפל דבר בישראל. נתוני מבחנים בינלאומיים גרמו  כאן לסערה גדולה כשהתבררו מימדי המשבר במערכת החינוך.

כיתה בישראלהתלמידים בישראל נמדדים כיום הרבה יותר מבעבר במחנים ארציים ובינלאומיים.בניגוד לפינלנד, שבה התלמידים כלל לא נבחנים במבחנים ארציים עד גיל 16.

את המהלכים האלה ישראל שלפה מעקרונות הגישה הגלובאלית לרפורמה בחינוך –

Global educational reform movement – גישה חינוכית שמובילות מדינות רבות במיוחד ארה"ב.

"לפני 20 שנה התרשמתי מאוד ממערכת החינוך שלכם. תמיד  הערצתי את הכוונה שלכם לשים את הדגש על התפתחות חברתית דרך החינוך. המערכת הישראלית משמשת כור היתוך לאנשים מרקעים שונים, זה נפלא והיתה לי לזה הערכה רבה.

עכשיו מפתיע אותי שאתם עוקבים אחרי עקרונות התנועה הגלובאלית לרפורמה בחינוך, שלא ממש מבוססים הוכחות ועובדות."

"הממשלה בישראל יכולה לסמוך יותר על בתי הספר. יש לכם רצון  ברור להתייחס למערכת החינוך

כדבר החשוב ביותר, אבל אני לא בטוח  שלק מהכיוונים ששמעתי כאן  מסייעם לכם".

רווחה אושר וביטחון בכיתות:

סאלברג הוא חוקר חינוך ומרצה מבוקש.  הוא עבד כמורה, כמנהל בית ספר להוראה, וכיועץ חינוכי בפילנלנד בשנות ה-90, לאחר מכם עבד כמומחה לחינוך בבנק העולמי ובנציבות האירופית וכיועץ ב- OECD.

לדבריו ב-100 שנים האחרונות מחקרים רבים מצביעים על כך שהישגי התלמידים מושפעים יותר מהסביבה שמחוץ לבית הספר מאשר מההוראה.

סאלברג מזהיר כי בישראל ובמקומות נוספים בעולם עושים שימוש אחר בתכלית המבחנים, שגורם יותר נזק מתועלת: "בודקים את כל התלמידים עד לרמת התלמיד הבודד, ובמקום לבדוק את המצב הבריאותי של המערכת מנסים לבדוק את הכל: את הילד, את המורה, את המנהל, את מנהלי המחוז וכדומה.

כחוקר אני יכול להגיד שברגע שאתה חוקר את כל זה – כל שאר המטרות ייעלמו.

מה שאני רואה ברחבי העולם הוא שבמבחנים האלה נעשים ברוב המקרים בדרך רעה ומזיקה.

כיתה בפינלנדזה מוביל לשימוש בשיעורים פרטיים, לצמצום ההוראה, שנעשית לצרכי המבחנים בלבד, והדבר החמור ביותר – לרמאות בבית הספר."

ברמאות סאלברג לא מתכוון לתלמידים שמעתיקים זה מזה, לתופעה שנחשפת כבר בישראל:

ניפוי של תלמידים חלשים מהשתתפות במבחני מיצ"ב, מה שמוביל להזנחת הטיפול בהם, מכיוון שאינם תורמים לממוצע בית הספר.

סאלברג מודה שבישראל אי אפשר ליישם את המודל הפיני, אבל קיים ידע בנוגע למפתח להצלחה בחינוך הפיני: רווחה –  Well being,  אושר  – Happiness, ובטחון – Security.

הם שלושת הנדבכים של החינוך בפינלנד.

בפינלנד הילדים צריכים לקבל את זה בראש וראשונה, אומר סאלברג וחוזר שוב.  יש לכך סימוכין בשטח: בתי הספר הפיניים נראים נינוחים ומעניקים תחושת בית.

אושר? אפשר להבין את שאר הנדבכים,  אבל איך מלמדים מורים להעניק אושר לתלמידים?

 

לא בטוח שאפשר ללמד את זה , אבל אפשר לעצב סביבה בית ספרית שמעניקה את זה.

מה שצריך לזכור כמורים וכהורים שצריך לתת לילידים להיות ילדים, לתת להם להיות כמו שהם,

ולקבל את העובדה שכל ילד הוא שונה.  ככל שתנסה להכניס אותם לתבנית זהה , כך הם יהיו פחות מאושרים.

 

המערכת הפינית שמה כבר 20 שנה דגש על פיתוח כישורי התלמידים ופחות על יישום בשטח.