מאת ריטה פירסון, מתוך אתר TED

Rita Pierson: Every kid needs a champion | Video on TED.com

"אני בליתי את כל חיי בבית הספר, בדרך לבית הספר, או בדיבור על מה שקורה בבית הספר."
שני הורי היו מחנכים בבית הספר, סביי מצד אימי היו מחנכים, וב-40 השנים האחרונות עשיתי את אותו הדבר.
ובכך מיותר לומר שבמשך השנים האלה היתה לי הזדמנות להביט ברפורמת בחינוך מהרבה זוויות. כמה מהרפורמות האלה היות טובות, כמה מהן לא היו כל כך טובות.
אנחנו יודעים למה תלמידים נושרים, אנחנו יודעים למה תלמידים לא לומדים:
זה עוני,
זו נוכחות נמוכה,
לחץ חברתי שלילי,

אנחנו יודעים למה.
אחד הדברים שמעולם לא דנו בהם או שאנחנו דנים בו לעיתים רחוקות
הוא הערך והחשיבות של החיבור האנושי, יחסים!
גיימס קומר – אומר שאין למידה משמעותית בלי יחסים משמעותיים.
גורג' וושינגטון אמר שכל הלמידה היא הבנה של יחסים.
כולם הושפעו ממורה או מבוגר.
במשך שנים אני צפיתי באנשים שמלמדים. ראיתי את הטובים ביותר ואת הגרועים ביותר.
קולגה אמרה לי פעם
" הם לא משלמים לי כדי לאהוב את הילדים,
הם משלמים לי כדי ללמד שיעור. הילדים צריכים ללמוד את זה.
אני צריכה ללמד את זה . הם צריכים ללמוד את זה. סוף פסוק! "

ובכן אמרתי לה " את יודעת, ילדים לא לומדים מאנשים שהם לא אוהבים"
היא אמרה: " זו פשוט ערמה של שטויות"
ואני אמרתי לה, "אבכן, השנה שלך עומד להיות אורכה ומעייפת , יקירתי" אין צורך לומר שהיא הייתה כזו.

כמה אנשים חושבים שיש ביכולתם לבנות מערכות יחסים או שלא.
אני חושבת שלסטפן קובן היה את הרעיון הנכון. הוא אמר שפשוט צריך לעשות כמה דברים פשוטים, כמו לנסות קודם להבין בניגוד להיות מובן. דברים פשוטים כמו להתנצל. אי פעם חשבתם על זה? תגידו לילד שאתם מצטערים, הוא יהיה בשוק.
לימדתי פעם שיעור על יחסים, אני לא ממש טובה בחשבון אבל עבדתי על זה. ואני חזרתי והבטתי על גרסת המורה הזו: לימדתי את כל השיעור לא נכון. אז חזרתי לכיתה למחרת ואמרתי: תראו חברה אני צריכה להתנצל, לימדתי את כל השיעור לא נכון, אני מאוד מצטערת". הם אמרו "זה בסדר גברת פירסון, את כל כך התלהבת אז נתנו לך להמשיך."
היו לי כיתות שהיו כל כך חלשות, כל כך מפגרות אקדמית שבכיתי. תהיתי, איך אקח את הקבוצה הזו בתשעה חודשים מאיפה שהם עכשיו לאן שהם צריכים להגיע? וזה היה קשה, זה היה ממש קשה!
איך אני מעלה את הביטחון העצמי של הילד, וההישגים האקדמיים שלו באותו הזמן? שנה אחת עלה לי רעיון מבריק. אמרתי לכל התלמידים שלי " אתם נבחרתם להיות בכיתה שלי, מפני שאני המורה הכי טובה, ואתם התלמידים הכי טובים, הם חיברו אותנו כך שנוכל להראות לכולם איך לעשות את זה" אחד התלמידים אמר "באמת?" ואמרתי " אנחנו צריכים להראות לכיתות אחרות איך לעשות את זה, כך שכשנלך במסדרון, אנשים ישימו לב אלינו, אז אתם לא יכולים להרעיש, אתם רק צריכים לצעוד" ונתתי להם אמרה להגיד " אני מישהו, הייתי מישהו כשהגעתי, אני אהיה משהו יותר טוב כשאעזוב" יש לי כח, ואני חזק, מגיע לי החינוך שאני מקבל פה. יש לי דברים לעשות, אנשים להרשים, ומקומות להיות בהם".
והם אמרו " כן! "
תגידו את זה מספיק זמן, וזה יתחיל להיות חלק מכם.
וכך ,,,, נתתי להם בוחן, 20 שאלות, תלמיד שגה ב-18, נתתי לו 2+ על הבוחן שלו וחיכן גדול. הוא שאל , גברת פירסון, האם זה נכשל? ואני אמרתי " כן ". הוא אמר, "אז למה נתת לי סמיילי ? " אמרתי לו " בגלל שאתה בדרך, צדקת ב-2 , לא טעית בכולן!. ואמרתי " כשנעבוד על זה, לא תצליח יותר ? " הוא אמר " כן גברתי אני יכול להצליח יותר".
אתה מבין 18 – מוצץ את החיים ממך, " 2 + " אמרתי "אני לא לגמרי גרוע ".
במשך שנים הבטתי באמי, עוברת על הדפים בהפסקות, הולכת לביקורי בית אחר הצהריים, קונה מסרקים ומברשות, חמאת בוטנים וקרקרים לשים במגרת השולחן שלה, עבור הילדים שצריכים היו לאכול, ומגבות וסבן בשביל הילדים שלא הריחו טוב. אתם מבינים זה קשה ללמד ילדים שלא מריחים טוב. וילדים יכולים להיות רעים. אז היא החזיקה את הדברים האלה בשולחנה, ושנים לאחר מכן, לאחר שהיא פרשה, צפיתי בכמה מהילדים האלה באים, ואומרים לה: " את יודעת גברת ווקר, עשית שינוי בחיים שלי. בזכותך זה הצליח לי. גרמת לי להרגיש כאילו הייתי משהו, שידעתי , בתחתית, שלא הייתי. ואני רוצה שתראי למה הגעתי "
כשאימי מתה בגיל 92 , היו כל כך הרבה תלמידים בלוויה שלה, זה גרם לי לבכות, לא בגלל שהיא מתה, אלא בגלל שהיא השאירה מאחוריה מורשת של יחסים, שלא תיעלם לעולם.
האם אנחנו יכולים לעמוד בעוד יחסים? בהחלט. האם אתם יכולים לאהוב את כל התלמידים שלכם, כמובן שלא. ואתם יודעים שהתלמידים הכי קשים שלכם לעולם לא נעדרים, לעולם. אתם לא תאהבו אותם בכלל. והקשיים מגיעים מסיבה מסוימת, זה החיבור , אלה היחסים.
ובזמן שלא תאהבו את כולם, המפתח הוא, הם לעולם לא יכולים לדעת את זה. אז מורים הופכים להיות שחקנים ושחקניות מעולים, ואנחנו באים לעבודה כשלא בא לנו, ואנחנו מקשיבים למדיניות שלא הגיונית לנו, ואנחנו מלמדים בכל אופן. אנחנו מלמדים בכל אופן, מפני שזה מה שאנחנו עושים.
לימוד ולמידה צריכים להביא אושר.
כמה חזק היה העולם שלנו, אם היו לנו ילדים שלא מפחדים לקחת סיכונים, שלא יפחדו לחשוב, ושהיה להם גיבור ? לכל ילד מגיע גיבור ! מבוגר שלעולם לא יוותר עליהם, שמבין את הכח של החיבור, ומתעקש שהם יהפכו לטובים ביותר שהם יכולים להיות.
האם העבודה הזו קשה? ברור.
אבל זה לא בלתי אפשרי.
אנחנו יכולים לעשות את זה,
אנחנו מחנכים. אנחנו נולדים כדי לעשות שינוי.

כל תלמיד ראוי לדמות מחנך ראוי

Rita Pierson: Every kid needs a champion | Video on TED.com