מאמרים

כל ילד צריך גיבור בוגר להזדהות איתו

מאת ריטה פירסון, מתוך אתר TED

Rita Pierson: Every kid needs a champion | Video on TED.com

"אני בליתי את כל חיי בבית הספר, בדרך לבית הספר, או בדיבור על מה שקורה בבית הספר."
שני הורי היו מחנכים בבית הספר, סביי מצד אימי היו מחנכים, וב-40 השנים האחרונות עשיתי את אותו הדבר.
ובכך מיותר לומר שבמשך השנים האלה היתה לי הזדמנות להביט ברפורמת בחינוך מהרבה זוויות. כמה מהרפורמות האלה היות טובות, כמה מהן לא היו כל כך טובות.
אנחנו יודעים למה תלמידים נושרים, אנחנו יודעים למה תלמידים לא לומדים:
זה עוני,
זו נוכחות נמוכה,
לחץ חברתי שלילי,

אנחנו יודעים למה.
אחד הדברים שמעולם לא דנו בהם או שאנחנו דנים בו לעיתים רחוקות
הוא הערך והחשיבות של החיבור האנושי, יחסים!
גיימס קומר – אומר שאין למידה משמעותית בלי יחסים משמעותיים.
גורג' וושינגטון אמר שכל הלמידה היא הבנה של יחסים.
כולם הושפעו ממורה או מבוגר.
במשך שנים אני צפיתי באנשים שמלמדים. ראיתי את הטובים ביותר ואת הגרועים ביותר.
קולגה אמרה לי פעם
" הם לא משלמים לי כדי לאהוב את הילדים,
הם משלמים לי כדי ללמד שיעור. הילדים צריכים ללמוד את זה.
אני צריכה ללמד את זה . הם צריכים ללמוד את זה. סוף פסוק! "

ובכן אמרתי לה " את יודעת, ילדים לא לומדים מאנשים שהם לא אוהבים"
היא אמרה: " זו פשוט ערמה של שטויות"
ואני אמרתי לה, "אבכן, השנה שלך עומד להיות אורכה ומעייפת , יקירתי" אין צורך לומר שהיא הייתה כזו.

כמה אנשים חושבים שיש ביכולתם לבנות מערכות יחסים או שלא.
אני חושבת שלסטפן קובן היה את הרעיון הנכון. הוא אמר שפשוט צריך לעשות כמה דברים פשוטים, כמו לנסות קודם להבין בניגוד להיות מובן. דברים פשוטים כמו להתנצל. אי פעם חשבתם על זה? תגידו לילד שאתם מצטערים, הוא יהיה בשוק.
לימדתי פעם שיעור על יחסים, אני לא ממש טובה בחשבון אבל עבדתי על זה. ואני חזרתי והבטתי על גרסת המורה הזו: לימדתי את כל השיעור לא נכון. אז חזרתי לכיתה למחרת ואמרתי: תראו חברה אני צריכה להתנצל, לימדתי את כל השיעור לא נכון, אני מאוד מצטערת". הם אמרו "זה בסדר גברת פירסון, את כל כך התלהבת אז נתנו לך להמשיך."
היו לי כיתות שהיו כל כך חלשות, כל כך מפגרות אקדמית שבכיתי. תהיתי, איך אקח את הקבוצה הזו בתשעה חודשים מאיפה שהם עכשיו לאן שהם צריכים להגיע? וזה היה קשה, זה היה ממש קשה!
איך אני מעלה את הביטחון העצמי של הילד, וההישגים האקדמיים שלו באותו הזמן? שנה אחת עלה לי רעיון מבריק. אמרתי לכל התלמידים שלי " אתם נבחרתם להיות בכיתה שלי, מפני שאני המורה הכי טובה, ואתם התלמידים הכי טובים, הם חיברו אותנו כך שנוכל להראות לכולם איך לעשות את זה" אחד התלמידים אמר "באמת?" ואמרתי " אנחנו צריכים להראות לכיתות אחרות איך לעשות את זה, כך שכשנלך במסדרון, אנשים ישימו לב אלינו, אז אתם לא יכולים להרעיש, אתם רק צריכים לצעוד" ונתתי להם אמרה להגיד " אני מישהו, הייתי מישהו כשהגעתי, אני אהיה משהו יותר טוב כשאעזוב" יש לי כח, ואני חזק, מגיע לי החינוך שאני מקבל פה. יש לי דברים לעשות, אנשים להרשים, ומקומות להיות בהם".
והם אמרו " כן! "
תגידו את זה מספיק זמן, וזה יתחיל להיות חלק מכם.
וכך ,,,, נתתי להם בוחן, 20 שאלות, תלמיד שגה ב-18, נתתי לו 2+ על הבוחן שלו וחיכן גדול. הוא שאל , גברת פירסון, האם זה נכשל? ואני אמרתי " כן ". הוא אמר, "אז למה נתת לי סמיילי ? " אמרתי לו " בגלל שאתה בדרך, צדקת ב-2 , לא טעית בכולן!. ואמרתי " כשנעבוד על זה, לא תצליח יותר ? " הוא אמר " כן גברתי אני יכול להצליח יותר".
אתה מבין 18 – מוצץ את החיים ממך, " 2 + " אמרתי "אני לא לגמרי גרוע ".
במשך שנים הבטתי באמי, עוברת על הדפים בהפסקות, הולכת לביקורי בית אחר הצהריים, קונה מסרקים ומברשות, חמאת בוטנים וקרקרים לשים במגרת השולחן שלה, עבור הילדים שצריכים היו לאכול, ומגבות וסבן בשביל הילדים שלא הריחו טוב. אתם מבינים זה קשה ללמד ילדים שלא מריחים טוב. וילדים יכולים להיות רעים. אז היא החזיקה את הדברים האלה בשולחנה, ושנים לאחר מכן, לאחר שהיא פרשה, צפיתי בכמה מהילדים האלה באים, ואומרים לה: " את יודעת גברת ווקר, עשית שינוי בחיים שלי. בזכותך זה הצליח לי. גרמת לי להרגיש כאילו הייתי משהו, שידעתי , בתחתית, שלא הייתי. ואני רוצה שתראי למה הגעתי "
כשאימי מתה בגיל 92 , היו כל כך הרבה תלמידים בלוויה שלה, זה גרם לי לבכות, לא בגלל שהיא מתה, אלא בגלל שהיא השאירה מאחוריה מורשת של יחסים, שלא תיעלם לעולם.
האם אנחנו יכולים לעמוד בעוד יחסים? בהחלט. האם אתם יכולים לאהוב את כל התלמידים שלכם, כמובן שלא. ואתם יודעים שהתלמידים הכי קשים שלכם לעולם לא נעדרים, לעולם. אתם לא תאהבו אותם בכלל. והקשיים מגיעים מסיבה מסוימת, זה החיבור , אלה היחסים.
ובזמן שלא תאהבו את כולם, המפתח הוא, הם לעולם לא יכולים לדעת את זה. אז מורים הופכים להיות שחקנים ושחקניות מעולים, ואנחנו באים לעבודה כשלא בא לנו, ואנחנו מקשיבים למדיניות שלא הגיונית לנו, ואנחנו מלמדים בכל אופן. אנחנו מלמדים בכל אופן, מפני שזה מה שאנחנו עושים.
לימוד ולמידה צריכים להביא אושר.
כמה חזק היה העולם שלנו, אם היו לנו ילדים שלא מפחדים לקחת סיכונים, שלא יפחדו לחשוב, ושהיה להם גיבור ? לכל ילד מגיע גיבור ! מבוגר שלעולם לא יוותר עליהם, שמבין את הכח של החיבור, ומתעקש שהם יהפכו לטובים ביותר שהם יכולים להיות.
האם העבודה הזו קשה? ברור.
אבל זה לא בלתי אפשרי.
אנחנו יכולים לעשות את זה,
אנחנו מחנכים. אנחנו נולדים כדי לעשות שינוי.

כל תלמיד ראוי לדמות מחנך ראוי

Rita Pierson: Every kid needs a champion | Video on TED.com

אינך יודע אף פעם איזו השפעה תהיה לך על החיים של התלמידים שלך

ללחוץ על התמונה לצפיה במצגת.

ללחוץ על התמונה לצפיה במצגת.

בעודה עומדת מול כיתה של ילדי
השנה החמישית ביום הראשון ללימודים
הסתכלה גברת תומפסון סביבה
על התלמידים וארמה משפט שאינו אמיתי
השגור בד"כ בפיהן של רוב המורות
"אני אוהבת את כולכם במידה שווה"

כמובן שזה דבר בלתי  אפשרי
מכיוון שלפניה בשורה הראשונה
ישב בכסא  ברפיון ילדון קטן,
בשם טדי סטאלרד.

גברת תומפסון הביטה לעבר טדי
ושמה לב שהילד אינו משתף פעולה,
אינו משחק עם חברים, בגדיו מרושלים,
והוא נראה זקוק למקלחת דחופה.

טדי בהחלט יכול להיות ילד לא נעים.

אני מגיעה לנקודה בה גברת תומפסון
בסוג מסוים של הנאה, לוקח את
ניירותיו של טדי למסמנת בעט אדום  X
ומוסיפה את המילה " נכשל" בראש הדף.

בית הספר בו מלמדת גברת תומפסון
ביקש מהמורה לעבור על התיקים הקודמים
בהם רשומים קורותיו של התלמיד
בנושאי ציונים הערכות והתנהגות
והשאירה את תיקון של טדי האחרון.

כשהיא עברה על התוכן היא הופתעה לגלות:

המורה של טדי מהשנה הראשונה רשמה:
"טדי ילד מבריק, עם חיוך והתנהגות נעימה"

בשנה השנייה כתבה המורה:
"טדי ילד מצטיין, אהוב על המורים והתלמידים,
אולם התחילו בעיות עקב מחלה סופנית של אימו,
והחיים הפכו למאבק…"

בשנה השלישית המורה כתבה:
"מותה של אימו היה קשה מאוד בשבילו,
הוא השתדל מאוד להצליח, אולם אביו
לא מתעניין והחיים בבית ישפיעו עליו
אם לא ינקטו פעולות מסוימות.

המורה בכיתה הרביעית כתבה:
"טדי לא מראה כל התעניינות בכל מה שקורה
בבית הספר. אין לו חברים ולעיתים קרובות
הוא נרדם בכיתה.

עם סיום העיון בתיק, גברת תומפסון הבינה,
ופשוט הרגישה מבוישת בפני עצמה.

המורה הרגישה מבוכה גדולה
כאשר התלמידים הביאו את מתנות חג המולד,
ארוזות יפה ועטופות בנייר חגיגי.
רק המתנה שהביא טדי והוצאה מתוך סל הקניות
היתה ארוזה ברשלנות ובנייר עטיפה חום עבה.

גברת תומפסון חשה כאב לפתוח אותה
בין שאר המתנות.  התלמידים התחילו לצחוק
כאשר המורה הוציאה מתוך האריזה,
צמיד משובץ באבנים עם מספר אבנים חסרות
ובקבוק בושם מלא רק רבע ממנו.

צחוקם של הילדים פסק מיד עם
הקריאה הנרגשת והתפעלות של גברת תומפסון,
ואמרה "כמה יפה הצמיד" וענדה אותו מיד על ידה,
והזליפה מעט מן הבושם על פרק ידה.

טדי נשאר אחרי הלימודים באותו היום
כדי לומר לגברת תומפסון:
" היום את מריחה בדיוק כמו אמא שלי "

באותו היום ממש הפסיקה גברת תומפסון
להיות המורה למתמטיקה וכתיב,
והתחילה להיות מחנכת ילידם.

היא החליטה לתת תשומת לב מיוחדת לטדי,
ומיד שהתחילה לעבוד איתו,
המוח שלו התעורר לחיים,
ככול שעודדה אותו יותר כך התקדם במהירות.

עד סוף שנה הלימודים טדי נעשה
לאחד התלמידים המבריקים בכיתה
ולמרות שהבטיחה לאהוב את כל הילדים
במידה שווה, טדי הפך להיות חביב המורה.

שנה מאוחר יותר היא מצאה מתחת לדלת
פתק מטדי בו הוא כתב לה:
שהיא המורה הטובה ביותר שהיתה לו בכל חיו.

חלפו 6 שנים עד שהיא קבלה הודעה
נוספת מטדי, הוא כתב שסיים ביה"ס תיכון ,
השלישי בכיתה ושעדיין היא המורה הטובה
ביותר שהיתה לו עד היום.

לפחות עוד 4 שנים עברו ואז קבלה המורה
מכתב נוסף בו כתוב טדי שלמרות שעברו עליו
זמנים קשים הוא נשאר בבית הספר,
בקרוב יסיים ויהיה בוגר הקולג' בהצטיינות.
הוא שוב אישר לגברת תומפסון כי
היא היתה המורה הטובה ביותר בימיו.

שוב הגיע מכתב בו כתב כי לאחר שקיבל
את תעודת הבגרות שלו החליט
ללכת עוד צעד קדימה ועדיין
היא המורה הטובה ביותר שהיתה לו מעולם.
אולם השם שלו התארך…. הוא חתם את
המכתב בשם  דוקטור טדי סטאלרד.

היה עוד מכתב נוסף באותו  אביב,
טדי סיפר כי הופגש נערה והוא עומד להתחתן.
הוא סיפר שאבא שלו נפטר לפני שנים
והוא תוהה  אם גברת תומפסון תהיה מוכנה
לקחת את המקום השמור בד"כ לאם החתן.

כמובן שגברת תומפסון הסכימה, נחשו מה?

גברת תומפסון ענדה את הצמיד בו חסרות
כמה אבנים, ובנוסף וידאה שהיא מתבשמת
בבושם שטדי זכר שאמו התבשמה בו
בחג האחרון שבילה איתה יחד.

הם חיבקו זו את זה וטדי לחש על אוזנה
של גברת תומפסון:
"תודה שהאמנת בי. תודה שנתת לי את
תחושת החשיבות והראית לי
שאני יכול לעשות שינוי"

לקוח ממצגת שהתקבלה במייל