ישראל מנצלת לרעה את המבחנים הבינלאומיים

או אם תרצו: איזה חינוך אנחנו רוצים לילדנו

קטעים מתוך כתבה שהתפרסמה בעיתון TheMarker   יולי 2013 –
מאת : ליאור דטל ודפנה מאור

חומר למחשבה

עד כיתה י"א אין מבחנים אישיים, הילדים מקבלים הפסקה של 15 דקות בכל שעה, בתי הספר מעוצבים כמקומות שכייף להיות בהם והאושר של הילד- ולא ציוניו- נמצאים במרכז.

ד"ר פאסי סאלברג, חוקר חינוך ויועץ ל-OECD, מספר

איך עשתה פינלנד את דרכה לצמרת החינוך הבינלאומי – חומר למחשבה.

חינוך על המפה – פינלנד

דר פאסי סאלגרמערכת החינוך הפינית היא מושא לקנאה ברחבי העולם, ומדינות רבות מנסות לחקות אותה. היא נחשבת לטובה ביותר באירופה ורבים רואים בה את מערכת החינוך הטובה בעולם. תלמידי פינלנד מובילים במבחני פיז"ה הבינלאומיים, והפערים בהישגי התלמידים הם מהנמוכים העולם המערבי.

בדיוק ההפך מישראל, שבה ההישגים נמוכים במיוחד, והפערים הם מהגבוהים בעולם המערבי.

נדמה שאין מדינות שרחוקות כל כך מישראל כמו פינלנד, שממוקמת בצפון הרחוק והקר, ומתאפיינת בשטחים נרחבים לא מיושבים, באנשים רגועים ובהירי מבט שאינם טרודים בסכסוכים אתניים ובטחונים נצחיים, באחדות ובסולידריות ובתרבות עתיקה ושומרת סדר.

במציאות , פינלנד וישראל דווקא קרובות בכמה דברים משמעותיים. פינלנד התקיימה במשך עשרות שנים תחת הענן הכבד של הטילים הגרעיניים של שכנתה, בריה"מ דאז. אוכלוסייתה 5.4 מיליון תושבים – אינה כה רחוקה מזו של ישראל. התמ"ג לנפש במונחי כח קניה הוא 36,000 $, בעוד שזה של ישראל 32,000 $.  גם בפינלנד יש תעשיית הי טק ואין משאבי טבע.

באופן פרדוקסאלי, אך הגיוני להפליא, במבט על החינוך בפינלנד מתוארת תמונה של מערכת מצטיינת – שדווקא ההישגים הלימודיים לא נמצאים בראש מעיניה.

בפינלנד מתקבלת מציאות בה בשנים המוקדמות בהתפתחותם של הילדים, מקיף אותם בית הספר בחוויה שהיא בראש וראשונה חווית ביטחון ורווחה, כדי לאפשר להם להתפנות ללמוד – בלי לדרוש מהם להשיג הישגים ובלי לצפות שיהפכו למכונות למידה.  בקצה העליון של חינוך החובה, בתיכון, מוכוונת מערכת החינוך להכין את התלמידים  לשוק העבודה או ללימודים גבוהים. החינוך המקצועי הו גלגל הצלה ל-30% מהתלמידים שבלעדיו לא היו ממשיכים ללמוד אחרי כיתה י'. בשנה האחרונה של החינוך המקצועי, זה שישראל הפנתה לו עורף, משלבים התלמידים כמעת באופן מלא. הרמה של החינוך המקצועי ועדכניותו בפינלנד גבוהה בהרבה משהיו  לפני 30 שנה.

 סיפור הצלחה שמתחיל במשבר

ראשיתו של סיפור ההצלחה של החינוך הפיני במשבר. בבסיסו, עוצב מבנה בית הספר בראשית שנות ה-70. רצינו שכל בתי הספר היסודיים יהיו אחידים ברמתם, והממשלה לא אפשרה הקמה של בתי ספר פרטיים, המערכת לא אפשרה מיון תלמידים.

הבסיס שנוצק בשנות ה-70 היה התחלה טובה, את מה שהביא למפנה היה משבר כלכלי בתחילת שנות ה-90. המערכת הייתה קרובה לפשיטת רגל, בוצעו כמה צעדים קיצוניים במיוחד במגזר הציבורי, שכללה גם שינויים וקיצוצים מהותיים במערכת החינוך, מה שנחשב לאחת מהבשורות הקשות . עבור פינלנד הכורח הזה הפך להזדמנות – שהולידה הצלחה.

הקיצוץ הוליד מתן עצמאות לבתי ספר ולרשויות המקומיות. בתי ספר הפכו לאוטונומיים , לא רק בניהול הכסף אלא גם בארגון העבודה ובתוכנית הלימודים.

אז כל גאוות החינוך בפינלנד נובעת מצרוף מקרים ואילוצים תקציביים?

"היישום לא היה קל, היתה התנגדות בציבור, הרבה אנשים טענו שזו אליה להאמין שכל הילדים יכולים ללמוד בארותו האופן" ההתנגדות דעכה ברגע אחד, סבו התברר לציבור הפיני עד כמה מערכת החינוך שלהם מובילה בעולם" בדצמבר 2001 הגיעו התוצאות הראשונות של מבחני פיז"ה

מאז כבר אין ביקורת".

בדיוק באותה השנה נפל דבר בישראל. נתוני מבחנים בינלאומיים גרמו  כאן לסערה גדולה כשהתבררו מימדי המשבר במערכת החינוך.

כיתה בישראלהתלמידים בישראל נמדדים כיום הרבה יותר מבעבר במחנים ארציים ובינלאומיים.בניגוד לפינלנד, שבה התלמידים כלל לא נבחנים במבחנים ארציים עד גיל 16.

את המהלכים האלה ישראל שלפה מעקרונות הגישה הגלובאלית לרפורמה בחינוך –

Global educational reform movement – גישה חינוכית שמובילות מדינות רבות במיוחד ארה"ב.

"לפני 20 שנה התרשמתי מאוד ממערכת החינוך שלכם. תמיד  הערצתי את הכוונה שלכם לשים את הדגש על התפתחות חברתית דרך החינוך. המערכת הישראלית משמשת כור היתוך לאנשים מרקעים שונים, זה נפלא והיתה לי לזה הערכה רבה.

עכשיו מפתיע אותי שאתם עוקבים אחרי עקרונות התנועה הגלובאלית לרפורמה בחינוך, שלא ממש מבוססים הוכחות ועובדות."

"הממשלה בישראל יכולה לסמוך יותר על בתי הספר. יש לכם רצון  ברור להתייחס למערכת החינוך

כדבר החשוב ביותר, אבל אני לא בטוח  שלק מהכיוונים ששמעתי כאן  מסייעם לכם".

רווחה אושר וביטחון בכיתות:

סאלברג הוא חוקר חינוך ומרצה מבוקש.  הוא עבד כמורה, כמנהל בית ספר להוראה, וכיועץ חינוכי בפילנלנד בשנות ה-90, לאחר מכם עבד כמומחה לחינוך בבנק העולמי ובנציבות האירופית וכיועץ ב- OECD.

לדבריו ב-100 שנים האחרונות מחקרים רבים מצביעים על כך שהישגי התלמידים מושפעים יותר מהסביבה שמחוץ לבית הספר מאשר מההוראה.

סאלברג מזהיר כי בישראל ובמקומות נוספים בעולם עושים שימוש אחר בתכלית המבחנים, שגורם יותר נזק מתועלת: "בודקים את כל התלמידים עד לרמת התלמיד הבודד, ובמקום לבדוק את המצב הבריאותי של המערכת מנסים לבדוק את הכל: את הילד, את המורה, את המנהל, את מנהלי המחוז וכדומה.

כחוקר אני יכול להגיד שברגע שאתה חוקר את כל זה – כל שאר המטרות ייעלמו.

מה שאני רואה ברחבי העולם הוא שבמבחנים האלה נעשים ברוב המקרים בדרך רעה ומזיקה.

כיתה בפינלנדזה מוביל לשימוש בשיעורים פרטיים, לצמצום ההוראה, שנעשית לצרכי המבחנים בלבד, והדבר החמור ביותר – לרמאות בבית הספר."

ברמאות סאלברג לא מתכוון לתלמידים שמעתיקים זה מזה, לתופעה שנחשפת כבר בישראל:

ניפוי של תלמידים חלשים מהשתתפות במבחני מיצ"ב, מה שמוביל להזנחת הטיפול בהם, מכיוון שאינם תורמים לממוצע בית הספר.

סאלברג מודה שבישראל אי אפשר ליישם את המודל הפיני, אבל קיים ידע בנוגע למפתח להצלחה בחינוך הפיני: רווחה –  Well being,  אושר  – Happiness, ובטחון – Security.

הם שלושת הנדבכים של החינוך בפינלנד.

בפינלנד הילדים צריכים לקבל את זה בראש וראשונה, אומר סאלברג וחוזר שוב.  יש לכך סימוכין בשטח: בתי הספר הפיניים נראים נינוחים ומעניקים תחושת בית.

אושר? אפשר להבין את שאר הנדבכים,  אבל איך מלמדים מורים להעניק אושר לתלמידים?

 

לא בטוח שאפשר ללמד את זה , אבל אפשר לעצב סביבה בית ספרית שמעניקה את זה.

מה שצריך לזכור כמורים וכהורים שצריך לתת לילידים להיות ילדים, לתת להם להיות כמו שהם,

ולקבל את העובדה שכל ילד הוא שונה.  ככל שתנסה להכניס אותם לתבנית זהה , כך הם יהיו פחות מאושרים.

 

המערכת הפינית שמה כבר 20 שנה דגש על פיתוח כישורי התלמידים ופחות על יישום בשטח.

 

 

 

אסימוני משחק – Poker chips

ריצ'ארד (ריק) לבוי

-(תימלול הסרט)-
בסופו של דבר הכל מסתכם ביכולת שלנו לעבוד יותר טוב עם ילדים.
שמגיעים לסדנה כזו באיזה שהו שלב המרצה אומר: "מוכרחים לעבוד על ההערכה העצמית של הילד!"
איך עושים את זה? איך בונים הערכה עצמית של ילד?

יש לי משל: כדי לבנות הערכה עצמי של ילד, אני רוצה שתחשבו על אסימוני משחק.
הערכה עצמית = אסימוני משחק.  אם יש לכם הערכה עצמית גבוהה, יש לכם המון אסימוני משחק.
אם יש לכם הערכה עצמית נמוכה, אין לכם הרבה אסימוני משחק.
נדבר על שני תלמידים בבית הספר של ילדכם, יש ילדים כאלה בכל בי ספר בכל ארץ.

לילד אחד קוראים "יניב המגניב" ליניב המגניב יש המון אסימוני משחק. איך הוא קיבל כל כך הרבה אסימונים?
קרו לו דברים טובים.    כשדברים טובים קורים לך, אתה מקבל הרבה אסימוני משחק.
קפטן נבחרת הכדורגל = 10,000 אסימונים.
מלך הכיתה = 15.000 אסימונים.
תמונתך מתפרסמת כי תקעת את גול הניצחון = 20,000 אסימונים.
יש לו מיליוני אסימונים, היו לו חיים נפלאים, הוא מרגיש טוב עם עצמו ובצדק.

כשקורים דברים רעים, מפסידים אסימונים.
יניב המגניב, הולך למסיבת עם החתיכה הכי מקסימה בבית הספר = 20,000 אסימונים.
ליל הנשף מגיע ויש לו חצ'קון על האף, הוא מפסיד 3,000 אסימונים.
עדיין יש לו יתרה של 17,000 אסימונים.    הוא הולך בכל יום עם שקים מלאים באסימונים.

לידו יושב למך, אולי לקוי למידה. ללקוי הלמידה יש כמות אסימונים ממש קטנה.    זהו זה 25 אסימונים,  זה מה שיש לו.
הוא לעולם לא נבחר להיות קפטן,
הוא לא הלך לנשף הסיום אפילו,
לא השתתף בנבחרת מעולם,
לא קיבל 100 במבחן,
לא הצטיין בפסיכומטרי,
לא עשה בכלל פסיכומטרי, זו כמות האסימונים שיש לו, ממש מעט אסימונים. אולי 10, אולי 25 אסימונים .
ועכשיו בתוכנית השילוב, שני הילדים לומדים יחד.  מתחרים זה בזה בבית הספר.  בעיניי, זה לא הוגן!

בעיניי זה לא הוגן! משהו משחק כאן פוקר!

יש כאן שחקני פוקר? משהו מוכן לעלות לבמה? נניח שאני מיציע לך לשחק איתי פוקר, ואני אומר לך: "זה המצב,
אני מציע לך כמות קטנה של אסימונים, כמה בודדים, ואני מקבל את כל האסימונים שיש בעולם המערבי.
יש לי בערך 10 מיליון אסימונים, ואני רוצה לשחק איתך פוקר" מה תהיה תגובתך?  תרצה לשחק איתי פוקר?
לא נראה לך, אתה לא רוצה לשחק!

מה לדעתכם אומר לנו הילד כשהוא אומר לנו: "אני לא רוצה ללכת לבית הספר?    "
"אל תכריחי אותי אמא, כואבת לי הבטן אמא" "אני לא רוצה ללכת, אל תכריחי אותי אמא" מה הוא אומר?

הוא אומר שאין לו מספיק אסימונים להשתתף במשחק.    אנחנו אומרים לו: "אתה חייב לשחק, החוק מחייב אותך ללכת לבית הספר"

אז אני אומר לך, אתה חייב לשחק איתי פוקר!    לך יש כמות קטנה של אסימונים, ולי שי המון אסימונים, ואתה חייב לשחק איתי!    האם תשחק בשמרנות או בפזיזות? בפזיזות! אתה תהיה מהאנשים שיאמרו: "אני מהמר על הכל, לא איכפת לי". כך אומר הילד בעל ליקוי הלמידה כשהוא אומר: " בטח שאני יכול ללכת על קצה הגג, בטח שאני יכול להתנסות בסמים"  "בטח שאני יכול להצטרף לחבורת רחוב"….. במילים אחרות, "אני יכול להמר על הכל, לא איכפת לי".     "לא איכפת לי להמר על הכל".

משהו מכם היה משחק את משחק הפוקר בשמרנות? יש אנשים שאומרים כן.    זה מה שאומר לכם ילד עם ליקויי למידה כשהוא אומר: "אני לא רוצה להזמין אף אחת למסיבה, אמא אל תכריחי אותי "!    "אני לא רוצה להציג משהוא בתערוכה, אני לא רוצה לצאת למחנה קיץ",,,,    אני רוצה להחזיק חזק באסימוני המשחק שישי לי, אני לא רוצה להפסיד אותם".     ובבית הספר אנחנו מאלצים את שני התלמידים האלה  לשחק זה נגד זה.

אני סבור שזה לא הוגן.

בכיתה המורה שואלת "מי היה הנשיא במלחמת האזרחים?"    יניב המגניב אומר שהוא חושב שזה היה        קלווין קוליג' אבל הוא לא בטוח.    "אבל מה איכפת לי שי לי 10 מיליון אסימונים, אפסיד רק חמישה אם אטעה".
"קלווין קולג' " המורה עונה "לא"    . למך לקוי הלמידה יושב שם, מתבונן בערמה הקטנה שיש לו, 25 אסימונים,
והוא חושב  " נראה לי שהתשובה היא אברם לינקולן, אבל אני לא מעז לענות, כי שי לי עוד משחק בארוחת הצהריים" .

"אתמול כשהלכתי לקופאית בארוחת הצהריים, נתתי לקופאית שטר של 20 דולר, והיא נתנה לי עודף מ 10 דולר" ואבא אמר לי לא לחזור הביתה בלי עודף מדויק, "תגיד לאישה שהיא טעתה עם העודף".
"אצטרך לבזבז 25 אסימונים, אצטרך לבקש מהאישה את הכסף אז אני לא מעז לשחק את המשחק הזה". "כי אם אפסיד את האסימונים, לא יהיה לי למשחק בצהריים. "  והמורה אומרת שהתשובה הנכונה היא  אברהם לינקולן.
והוא אומר, "לעזאזל, הייתי צריך לענות"!

המציאות היא שהבעיה עם הערכה עצמית של ילדנו היא שאין להם די אסימונים. הפתרון: לתת להם אסימונים!
איך נותנים לילידם אסימונים?    איך בונים הערכה עצמית?

אם אתה הורה או מורה, תמצאו את הכוחות.
תמצאו את הדבר שהילד שלכם עושה מצוין….. ותעשו מזה משהו מאוד חשוב!!!

אם את אמא והדבר היחיד שהילד שלך יודע לעשות טוב זה להשתמש במברג פיליפס,
ביום חמישי לפני שהוא יורד מהאוטובוס, תשחררי כל בורג בבית . כשהוא יורד מהאוטובוס, תני לו את המברג
ותגידי לו: " לך על זה חבר, כי אף אחד לא עושה את זה טוב כמוך"

תהיו אמרגנים, תגלו את כישרונותיו, כי כל פעם שאתם משבחים את הילד אתם נותנים לו אסימוני משחק.
ההורות זה משחק קל, להיות מורה זה דבר קל, הכל מסתכם בזה: התפקיד שלכם הוא להבטיח שכל ילד שלכם ילך לישון עם יותר אסימוני משחק ממה שהיה לו כשהוא התעורר בבוקר.    קלי קלות!

ואיך מבטיחים שיש להם אסימוני משחק?
נותנים להם מה שיותר אסימוני משחק, ולוקחים מהם מה שפחות.

תקשיבו לי אבות, כי אנחנו האבות מצוינים בזה: נניח שקריס הוא בני, וקריס יושב ליד שולחן האוכל, ולקריס יש כמות קטנה של אסימונים. אנחנו יושבים ליד שולחן האוכל וקריס שופך את החלב, ואני אומר "אתה יודע מה קריס, לפעמים אתה ממש מחליא אותי" "אתה מתעורר בחמש בבוקר ושואל את עצמך: איך אהרוס לאבא את היום?"
"זו הבעיה שלך! אתה היחיד במשפחה שעושה לי את זה "    " מה אתה בכלל עושה במשפחה הזו? לך לחדר שלך!"     והוא עולה לחדר שלו והמשפחה יושבת ונאנחת,  ואני יושב וחושב שהיתי יותר מידי תקיף, נהגתי כלפיו בקשיחות.    בעצם לא כעסתי על קריס, כעסתי על המזכירה שלי, כדאי שאתנצל בפניו.    אני עולה אליו, יושב על מיטתו ומלטף את שערו ואומר: " אני מצטער קריס, לא הייתי צריך לצעוק עליך, הייתי לא בסדר. זה לא יקרה לי שוב".

צר לי אבא: צעקת עליו מול בני המשפחה, אמרת לו שמוטב ולא היה חלק מהמשפחה, שאלת אותו אם הוא מתכנן להרוס לך את היום, אמרת לו שנמאס לך לראות אותו שאתה חוזר מהעבודה.    לקחת לו 50-60 אלף אסימונים!

תשב על מיטתו , לטף לו את השיער, תגיד לו שאתה אוהב אותו, זה שווה 5,000 אסימונים לכל היותר.
עדיין אתה בפיגור של 55,000 אסימונים.

אסור לעשות דברים כאלה לילדים שלנו.
אסור לקחת להם כל כך הרבה מבלי להבין, שאתם מקשים על עצמכם כהורים.
ולבסוף עליכם לתת ככל יכולתכם, לקחת רק מה שנחוץ, ולהילחם במי שלוקח מילדכם אסימוני משחק ולא נותן.

מורים לוקחים אסימונים.
נהגי אוטובוסים לוקחים אסימונים .
מנהלי בית ספר לוקחים אסימונים.    אך מרביתנו גם מחזירים אסימונים.

אם לוקחים מילדים אסימוני משחק ואז מחזירים, זה בסדר. יש הרבה אנשים בממלאים תפקיד כזה בחייו של הילד.

השורה התחתונה היא שאם יש משהו בחיי ילדכם שלוקח ממנו אסימוני משחק ולא מחזיר, הוא מקשה על חייכם.
מתי נתמודד עם זה? זו המשמעות של סינגור. להגן על משהו שלא מסוגל להגן על עצמו.

הורה או מורה מוכרח להיאבק במי שלוקח מהילד אסימונים לא מחזיר.

אם את אמא , את מתעוררת בבוקר ומכינה לילד לחם מטוגן,    כבר 20,000 אסימוני משחק.
את מכינה לו את הבגדים האהובים עליו, חולצת טריקו שהוא אוהב ואת שונאת, 15,000 אסימונים,
את מיכנה לו את התיק, 10,000 אסימונים. את מחממת לו שוקו חם,,,, איזה יופי. עוד 5,000 אסימוני משחק.
אתם אוכלים יחד ארוחת בוקר, את מחבקת ומנשקת אותו, 50,000 אסימונים נוצצים.

הוא עולה לאוטובוס, ונהג האוטובוס אומר:  "הנה בא המפגר".
יכולת  כבר להישאר במיטה, אמא.    כי ההערה הזו לקחה מבן שלך 60,000 אסימונים…..

יכולת כבר להישאר במיטה כי כל האסימונים שנתת לילדך נלקחו ממנו!!

לא קשה להיות הורה או מורה, זה רק עניין של אסימוני משחק.
אנחנו לא רוצים לחשוב בכלל מה קורה לילד בן 18-19, שאין לו אסימונים לשחק במשחק החיים.

אתם יודעים כמה אסימונים צריך כדי ללכת לראיון עבודה?
כמה אסימונים צריך כדי להציע הצעת נישואין למשהי?

אלפי אסימונים!!!

אחת הסיבות שמבוגרים עם ליקויי למידה סובלים מבעיות רבות כל כך היא
שאין להם די אסימונים לשחק במשחקי החיים של מבוגרים.

כשאין די אסימונים, פתאום חושבים על סמים, על התאבדות, על חבורות רחוב.

התפקיד שלנו פשוט,

הקפידו שכל ילד שאנו באים איתו במגע, כהורה או במורה,
הולך לישון עם יותר אסימוני משחק מכפי שהיו לו כשהתעורר בבוקר.

כל ילד צריך גיבור בוגר להזדהות איתו

מאת ריטה פירסון, מתוך אתר TED

Rita Pierson: Every kid needs a champion | Video on TED.com

"אני בליתי את כל חיי בבית הספר, בדרך לבית הספר, או בדיבור על מה שקורה בבית הספר."
שני הורי היו מחנכים בבית הספר, סביי מצד אימי היו מחנכים, וב-40 השנים האחרונות עשיתי את אותו הדבר.
ובכך מיותר לומר שבמשך השנים האלה היתה לי הזדמנות להביט ברפורמת בחינוך מהרבה זוויות. כמה מהרפורמות האלה היות טובות, כמה מהן לא היו כל כך טובות.
אנחנו יודעים למה תלמידים נושרים, אנחנו יודעים למה תלמידים לא לומדים:
זה עוני,
זו נוכחות נמוכה,
לחץ חברתי שלילי,

אנחנו יודעים למה.
אחד הדברים שמעולם לא דנו בהם או שאנחנו דנים בו לעיתים רחוקות
הוא הערך והחשיבות של החיבור האנושי, יחסים!
גיימס קומר – אומר שאין למידה משמעותית בלי יחסים משמעותיים.
גורג' וושינגטון אמר שכל הלמידה היא הבנה של יחסים.
כולם הושפעו ממורה או מבוגר.
במשך שנים אני צפיתי באנשים שמלמדים. ראיתי את הטובים ביותר ואת הגרועים ביותר.
קולגה אמרה לי פעם
" הם לא משלמים לי כדי לאהוב את הילדים,
הם משלמים לי כדי ללמד שיעור. הילדים צריכים ללמוד את זה.
אני צריכה ללמד את זה . הם צריכים ללמוד את זה. סוף פסוק! "

ובכן אמרתי לה " את יודעת, ילדים לא לומדים מאנשים שהם לא אוהבים"
היא אמרה: " זו פשוט ערמה של שטויות"
ואני אמרתי לה, "אבכן, השנה שלך עומד להיות אורכה ומעייפת , יקירתי" אין צורך לומר שהיא הייתה כזו.

כמה אנשים חושבים שיש ביכולתם לבנות מערכות יחסים או שלא.
אני חושבת שלסטפן קובן היה את הרעיון הנכון. הוא אמר שפשוט צריך לעשות כמה דברים פשוטים, כמו לנסות קודם להבין בניגוד להיות מובן. דברים פשוטים כמו להתנצל. אי פעם חשבתם על זה? תגידו לילד שאתם מצטערים, הוא יהיה בשוק.
לימדתי פעם שיעור על יחסים, אני לא ממש טובה בחשבון אבל עבדתי על זה. ואני חזרתי והבטתי על גרסת המורה הזו: לימדתי את כל השיעור לא נכון. אז חזרתי לכיתה למחרת ואמרתי: תראו חברה אני צריכה להתנצל, לימדתי את כל השיעור לא נכון, אני מאוד מצטערת". הם אמרו "זה בסדר גברת פירסון, את כל כך התלהבת אז נתנו לך להמשיך."
היו לי כיתות שהיו כל כך חלשות, כל כך מפגרות אקדמית שבכיתי. תהיתי, איך אקח את הקבוצה הזו בתשעה חודשים מאיפה שהם עכשיו לאן שהם צריכים להגיע? וזה היה קשה, זה היה ממש קשה!
איך אני מעלה את הביטחון העצמי של הילד, וההישגים האקדמיים שלו באותו הזמן? שנה אחת עלה לי רעיון מבריק. אמרתי לכל התלמידים שלי " אתם נבחרתם להיות בכיתה שלי, מפני שאני המורה הכי טובה, ואתם התלמידים הכי טובים, הם חיברו אותנו כך שנוכל להראות לכולם איך לעשות את זה" אחד התלמידים אמר "באמת?" ואמרתי " אנחנו צריכים להראות לכיתות אחרות איך לעשות את זה, כך שכשנלך במסדרון, אנשים ישימו לב אלינו, אז אתם לא יכולים להרעיש, אתם רק צריכים לצעוד" ונתתי להם אמרה להגיד " אני מישהו, הייתי מישהו כשהגעתי, אני אהיה משהו יותר טוב כשאעזוב" יש לי כח, ואני חזק, מגיע לי החינוך שאני מקבל פה. יש לי דברים לעשות, אנשים להרשים, ומקומות להיות בהם".
והם אמרו " כן! "
תגידו את זה מספיק זמן, וזה יתחיל להיות חלק מכם.
וכך ,,,, נתתי להם בוחן, 20 שאלות, תלמיד שגה ב-18, נתתי לו 2+ על הבוחן שלו וחיכן גדול. הוא שאל , גברת פירסון, האם זה נכשל? ואני אמרתי " כן ". הוא אמר, "אז למה נתת לי סמיילי ? " אמרתי לו " בגלל שאתה בדרך, צדקת ב-2 , לא טעית בכולן!. ואמרתי " כשנעבוד על זה, לא תצליח יותר ? " הוא אמר " כן גברתי אני יכול להצליח יותר".
אתה מבין 18 – מוצץ את החיים ממך, " 2 + " אמרתי "אני לא לגמרי גרוע ".
במשך שנים הבטתי באמי, עוברת על הדפים בהפסקות, הולכת לביקורי בית אחר הצהריים, קונה מסרקים ומברשות, חמאת בוטנים וקרקרים לשים במגרת השולחן שלה, עבור הילדים שצריכים היו לאכול, ומגבות וסבן בשביל הילדים שלא הריחו טוב. אתם מבינים זה קשה ללמד ילדים שלא מריחים טוב. וילדים יכולים להיות רעים. אז היא החזיקה את הדברים האלה בשולחנה, ושנים לאחר מכן, לאחר שהיא פרשה, צפיתי בכמה מהילדים האלה באים, ואומרים לה: " את יודעת גברת ווקר, עשית שינוי בחיים שלי. בזכותך זה הצליח לי. גרמת לי להרגיש כאילו הייתי משהו, שידעתי , בתחתית, שלא הייתי. ואני רוצה שתראי למה הגעתי "
כשאימי מתה בגיל 92 , היו כל כך הרבה תלמידים בלוויה שלה, זה גרם לי לבכות, לא בגלל שהיא מתה, אלא בגלל שהיא השאירה מאחוריה מורשת של יחסים, שלא תיעלם לעולם.
האם אנחנו יכולים לעמוד בעוד יחסים? בהחלט. האם אתם יכולים לאהוב את כל התלמידים שלכם, כמובן שלא. ואתם יודעים שהתלמידים הכי קשים שלכם לעולם לא נעדרים, לעולם. אתם לא תאהבו אותם בכלל. והקשיים מגיעים מסיבה מסוימת, זה החיבור , אלה היחסים.
ובזמן שלא תאהבו את כולם, המפתח הוא, הם לעולם לא יכולים לדעת את זה. אז מורים הופכים להיות שחקנים ושחקניות מעולים, ואנחנו באים לעבודה כשלא בא לנו, ואנחנו מקשיבים למדיניות שלא הגיונית לנו, ואנחנו מלמדים בכל אופן. אנחנו מלמדים בכל אופן, מפני שזה מה שאנחנו עושים.
לימוד ולמידה צריכים להביא אושר.
כמה חזק היה העולם שלנו, אם היו לנו ילדים שלא מפחדים לקחת סיכונים, שלא יפחדו לחשוב, ושהיה להם גיבור ? לכל ילד מגיע גיבור ! מבוגר שלעולם לא יוותר עליהם, שמבין את הכח של החיבור, ומתעקש שהם יהפכו לטובים ביותר שהם יכולים להיות.
האם העבודה הזו קשה? ברור.
אבל זה לא בלתי אפשרי.
אנחנו יכולים לעשות את זה,
אנחנו מחנכים. אנחנו נולדים כדי לעשות שינוי.

כל תלמיד ראוי לדמות מחנך ראוי

Rita Pierson: Every kid needs a champion | Video on TED.com

המלצה על יומני תלמיד

 לתלמידים נוח וקל לנהל סדר יום ושבוע מאורגן…

לעידן חדש לתלמיד,
בהמשך לרכישת יומני התלמיד אצלכם לתלמידי ביה"ס מולדת
אני מבקשת לציין כי היומן מאוד נוח לשימוש,
היומן מאפשר לנו להביא את דברנו בפני התלמידים וההורים
בצורה נוחה ברורה ומדויקת במהלך כל השנה.

לתלמידים נוח וקל לנהל סדר יום ושבוע מאורגן.

תודה על הסבלנות והשירות המסור

שוש טביבי – סגני מנהלת
ביה"ס "מולדת "
באר שבע

אינך יודע אף פעם איזו השפעה תהיה לך על החיים של התלמידים שלך

ללחוץ על התמונה לצפיה במצגת.

ללחוץ על התמונה לצפיה במצגת.

בעודה עומדת מול כיתה של ילדי
השנה החמישית ביום הראשון ללימודים
הסתכלה גברת תומפסון סביבה
על התלמידים וארמה משפט שאינו אמיתי
השגור בד"כ בפיהן של רוב המורות
"אני אוהבת את כולכם במידה שווה"

כמובן שזה דבר בלתי  אפשרי
מכיוון שלפניה בשורה הראשונה
ישב בכסא  ברפיון ילדון קטן,
בשם טדי סטאלרד.

גברת תומפסון הביטה לעבר טדי
ושמה לב שהילד אינו משתף פעולה,
אינו משחק עם חברים, בגדיו מרושלים,
והוא נראה זקוק למקלחת דחופה.

טדי בהחלט יכול להיות ילד לא נעים.

אני מגיעה לנקודה בה גברת תומפסון
בסוג מסוים של הנאה, לוקח את
ניירותיו של טדי למסמנת בעט אדום  X
ומוסיפה את המילה " נכשל" בראש הדף.

בית הספר בו מלמדת גברת תומפסון
ביקש מהמורה לעבור על התיקים הקודמים
בהם רשומים קורותיו של התלמיד
בנושאי ציונים הערכות והתנהגות
והשאירה את תיקון של טדי האחרון.

כשהיא עברה על התוכן היא הופתעה לגלות:

המורה של טדי מהשנה הראשונה רשמה:
"טדי ילד מבריק, עם חיוך והתנהגות נעימה"

בשנה השנייה כתבה המורה:
"טדי ילד מצטיין, אהוב על המורים והתלמידים,
אולם התחילו בעיות עקב מחלה סופנית של אימו,
והחיים הפכו למאבק…"

בשנה השלישית המורה כתבה:
"מותה של אימו היה קשה מאוד בשבילו,
הוא השתדל מאוד להצליח, אולם אביו
לא מתעניין והחיים בבית ישפיעו עליו
אם לא ינקטו פעולות מסוימות.

המורה בכיתה הרביעית כתבה:
"טדי לא מראה כל התעניינות בכל מה שקורה
בבית הספר. אין לו חברים ולעיתים קרובות
הוא נרדם בכיתה.

עם סיום העיון בתיק, גברת תומפסון הבינה,
ופשוט הרגישה מבוישת בפני עצמה.

המורה הרגישה מבוכה גדולה
כאשר התלמידים הביאו את מתנות חג המולד,
ארוזות יפה ועטופות בנייר חגיגי.
רק המתנה שהביא טדי והוצאה מתוך סל הקניות
היתה ארוזה ברשלנות ובנייר עטיפה חום עבה.

גברת תומפסון חשה כאב לפתוח אותה
בין שאר המתנות.  התלמידים התחילו לצחוק
כאשר המורה הוציאה מתוך האריזה,
צמיד משובץ באבנים עם מספר אבנים חסרות
ובקבוק בושם מלא רק רבע ממנו.

צחוקם של הילדים פסק מיד עם
הקריאה הנרגשת והתפעלות של גברת תומפסון,
ואמרה "כמה יפה הצמיד" וענדה אותו מיד על ידה,
והזליפה מעט מן הבושם על פרק ידה.

טדי נשאר אחרי הלימודים באותו היום
כדי לומר לגברת תומפסון:
" היום את מריחה בדיוק כמו אמא שלי "

באותו היום ממש הפסיקה גברת תומפסון
להיות המורה למתמטיקה וכתיב,
והתחילה להיות מחנכת ילידם.

היא החליטה לתת תשומת לב מיוחדת לטדי,
ומיד שהתחילה לעבוד איתו,
המוח שלו התעורר לחיים,
ככול שעודדה אותו יותר כך התקדם במהירות.

עד סוף שנה הלימודים טדי נעשה
לאחד התלמידים המבריקים בכיתה
ולמרות שהבטיחה לאהוב את כל הילדים
במידה שווה, טדי הפך להיות חביב המורה.

שנה מאוחר יותר היא מצאה מתחת לדלת
פתק מטדי בו הוא כתב לה:
שהיא המורה הטובה ביותר שהיתה לו בכל חיו.

חלפו 6 שנים עד שהיא קבלה הודעה
נוספת מטדי, הוא כתב שסיים ביה"ס תיכון ,
השלישי בכיתה ושעדיין היא המורה הטובה
ביותר שהיתה לו עד היום.

לפחות עוד 4 שנים עברו ואז קבלה המורה
מכתב נוסף בו כתוב טדי שלמרות שעברו עליו
זמנים קשים הוא נשאר בבית הספר,
בקרוב יסיים ויהיה בוגר הקולג' בהצטיינות.
הוא שוב אישר לגברת תומפסון כי
היא היתה המורה הטובה ביותר בימיו.

שוב הגיע מכתב בו כתב כי לאחר שקיבל
את תעודת הבגרות שלו החליט
ללכת עוד צעד קדימה ועדיין
היא המורה הטובה ביותר שהיתה לו מעולם.
אולם השם שלו התארך…. הוא חתם את
המכתב בשם  דוקטור טדי סטאלרד.

היה עוד מכתב נוסף באותו  אביב,
טדי סיפר כי הופגש נערה והוא עומד להתחתן.
הוא סיפר שאבא שלו נפטר לפני שנים
והוא תוהה  אם גברת תומפסון תהיה מוכנה
לקחת את המקום השמור בד"כ לאם החתן.

כמובן שגברת תומפסון הסכימה, נחשו מה?

גברת תומפסון ענדה את הצמיד בו חסרות
כמה אבנים, ובנוסף וידאה שהיא מתבשמת
בבושם שטדי זכר שאמו התבשמה בו
בחג האחרון שבילה איתה יחד.

הם חיבקו זו את זה וטדי לחש על אוזנה
של גברת תומפסון:
"תודה שהאמנת בי. תודה שנתת לי את
תחושת החשיבות והראית לי
שאני יכול לעשות שינוי"

לקוח ממצגת שהתקבלה במייל